בן קלרה וזיגי, נולד ביום י"ג באייר תש"ך (10.5.1960) בנהריה. נעם היה בן יחיד להוריו מנישואיהם השניים, אבל היו לו אחיות ואח מנישואיהם הקודמים של הוריו. הוא היה ילד אהוב על בני משפחתו באופיו החביב, בחיוכו, בשמחת-החיים שבו. נעם למד בבית-הספר היסודי "וייצמן" בנהריה, והמשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני "בסמ"ת" בחיפה במגמת מכשור ובקרה. הוא השתייך לתנועת "הצופים", תחילה כחניך ואחרי-כן כמדריך. נעם היה פעיל בגדנ"ע במסגרת בית-ספרו. הוא התמסר לספורט ימי לענפיו השונים: שחייה, צלילה ודיג תת-ימי. נעם ארגן טיולים ברגל ברחבי הארץ והוציא לאור חוברת-הדרכה לטיולים בגליל המערבי, המיועד לחניכי "הצופים" בנהריה.

הוא אהב ספרים, מוסיקה, ספורט וטיולים בכל חלקי הארץ. נעם היה נווט מצטיין, וזכה בתחרות ניווט עם קבוצת תלמידי "בסמ"ת", שהוביל במסגרת הגדנ"ע. בן 15 שנים הוא עבר קורס צלילה ונהג לצלול במימי ים-סוף. לקראת גיוסו לצה"ל, שאף נעם להתנדב לשירות בקומנדו הימי. בן 17 שנים הוא עבר גיבוש ראשון לקראת שירותו בשייטת. הציעו לו להתגייס לחיל-האוויר ולשרת בו כטייס, אבל נעם העדיף את השירות בחיל-הים.

אחרי שסיים י"ב כיתות ב"בסמ"ת" ועבר בהצלחה את בחינות הבגרות, הוא המשיך ללמוד בכיתה י"ג, לקבלת תואר הנדסאי מוסמך. נעם חתם על התחייבות לשרת שנה אחת נוספת בצבא הקבע, כעתודאי. לפני שהתגייס ואחרי שסיים את לימודיו, הוא הספיק לצאת לטיול עם תרמיל על הגב למדינות צפון אירופה.

נעם התגייס לצה"ל ביולי 1978. נעם עבר בהצטיינות את האימונים המפרכים ואת המבחנים בקומנדו הימי. באפריל 1980 הוא סיים קורס מ"כים, כחניך מצטיין, ועלה לדרגת רב"ט. באוגוסט 1980 סיים נעם קורס מתקדם כצולל-לוחם, ועלה לדרגת סמ"ר.

במוצאי יום הזיכרון לחיילי צה"ל, בליל 6.5.1981 נסע נעם במשאית צבאית בתפקיד, יחד עם עוד תשעה חיילים. הם היו בדרכם חזרה מפעילות מבצעית לבסיסם ברמת הגולן. בדרך אירעה להם תאונת-דרכים קטלנית. שלושה חיילים נהרגו ושבעה נפצעו. נעם נפצע פצעים אנושים, ובמשך כששה שבועות נאבק על חייו. הוא נפטר ביום י"ב בסיוון תשמ"א (14.6.1981). בן 21 שנים הוא היה במותו.

נעם הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הוא השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.

מפקד יחידתו כתב עליו להוריו: "במשך שנה וחצי העברנו את נעם בכור ההיתוך של אימונים מפרכים, על-מנת להפכו מנער ללוחם. הוא התקשה בשלבים הראשונים של הקורס, אך התחזק והתפתח עד שסיים את המסלול בין המצטיינים שבחבורה. מסיבות אובייקטיביות לא נכלל ביחידת הצלילה, אך הוא התעקש ונטל על עצמו לחזור למסגרת אימונים כמתחיל, ובלבד להיות משובץ כצולל ימי. נחישותו זו ליטול על עצמו מחדש עול החניכות נתקבלה בהערכה ובפליאה על-ידי מפקדיו וחבריו".

שנה אחת לאחר שנהרג, הופיעה חוברת לזכרו, ובה פרקים על תולדות חייו.